תאיר למחנך - סיוון
"מגילה זו, אין בה לא טומאה,
ולא טהרה, ולא איסור, ולא היתר, ולמה נכתבה?
ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים"
(מדרש רות רבה פ"ב, ט"ו)
חסד – טובה מרובה,
צדקה, מעשה אהבה ונדיבות לב, יחס לפנים משורת
הדין. חסד של אמת – טובה הנעשית
למישהו שלא על מנת לקבל פרס.
(מילון אבן שושן)
בחג השבועות החל ב- ו'
סיוון (5.6.03) אנו קוראים את מגילת רות אשר עיקר
עיסוקה הוא השכר לעושי החסד-עושי הטוב. נראה
מספר מקרים של עשיית חסד ואי עשיית חסד.
דורו של נח
ספר בראשית, לאחר
בריאת העולם וסילוק אדם וחוה אנו קוראים על
תקומתו של דור שכל תכליתו היא רוע, "וירא ה'
כי רבת רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע
כל יום"
(בראשית ו', ה')
ה' רואה רק אדם אחד טוב
על הארץ,נוח. ה' אומר לנח:
"קץ כל בשר בא לפני
כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את
הארץ, עשה לך תיבת עצי גופר..."
(בראשית ו', י"ג)
ה' קץ במעשי בני אדם
אשר על הארץ ולוקח את נח אשר היה בעל מעשים
טובים על מנת שימשיך את קיומה של האנושות על
הארץ.
מעשה סדום
מקרה נוסף בו אנו
קוראים על התגלמות הרוע הוא בספר בראשית פרק י"ח
"זעקת סדום ועמורה כי רבה
וחטאתם כי כבדה מאוד; ארדה נא ואראה הכצעקתה..."
(בראשית י"ח, כ'-כ"א)
ה' רואה כי אנשי סדום
ועמורה מתנהגים לא כראוי ביחסי אדם לאדם
ומחליט לשלוח מלאכים-שליחים: "ויבאו שני
המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום וירא
לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה; ויאמר הנה
נא א-דוני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו
רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי
ברחוב נלין; ויפצר בם מאוד ויסרו אליו ויבאו
אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו; טרם
ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער
עד זקן כל העם מקצה; ויקראו אל לוט ויאמרו לו
איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו
ונדעה אותם; ויצא אלהם לוט... ויאמר אל נא אחי
תרעו;... ויגשו [אנשי סדום] לשבור הדלת; וישלחו
האנשים [המלאכים] את ידם ויביאו את לוט אליהם
הביתה ואת הדלת סגרו ואת האנשים [סדום] אשר פתח
הבית הכו בסנוורים...; ויאמרו האנשים [מלאכים]
אל לוט עוד מי לך פה חתן ובניך ובנותיך וכל אשר
לך בעיר הוצא מן המקום; כי משחיתים אנחנו את
המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה'
לשחטה... וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש
... מן השמים; ויהפוך את הערים האלה ואת כל
הכיכר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה;
(בראשית י"ט, א'-כ"ה)
עיר אשר לא קיים בה
הרצון להיטיב בין אדם לאדם אין לה זכות קיום
בעולם את מעשי החסד לומד לוט
מאברהם. אברהם יושב פתח האוהל בחום, לאחר שעבר
ברית מילה ומרחוק הוא מבחין בשלוש דמויות.
אברהם, על אף שאין הוא מכירם רץ לקראתם "וירץ
לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה... יוקח נא מעט
מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ; ואקחה פת
לחם וסעדו... וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר
מהרי שלוש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות; ואל
הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל
הנער וימהר לעשות אותו".
(בראשית י"ח, ב'-ז')
אברהם רוצה לעשות חסד,
לעשות טוב עם הבריות בין אם מכירם ובין אם לאו
ובשל כך ראוי שממנו יצמח העם היהודי.
מגילת רות - מגילת
החסד
על היבט נוסף של חסד
מובא בפנינו במגילת רות. מגילה שלמה אשר כל
מטרתה היא להראות את טיבה של עשיית החסד.
"ויהי בימי שפוט
השופטים ויהי רעב גדול בארץ וילך איש מבית לחם
יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו;
ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי..."
(רות א', א'-ב')
מגילת רות מתרחשת
בתקופת השופטים- אשר תחילתה כמה עשרות שנים
לאחר כניסת בני ישראל לארץ ומבחינת עונות
השנה בראשית הקיץ תקופת קציר החיטים.
המגילה נפתחת במעשה
ההפוך מעשיית החסד שבהמשך המגילה. בארץ קיים
רעב כבד ואלימלך שהיה אדם עשיר מאוד מחליט
לרדת למואב כדי שלא יצטרך לכלכל את כל עניי
הארץ. אלימלך מת במואב ונעמי נשארת עם בניה,
"וימת אלימלך איש
נעמי ותשאר היא ושני בניה; וישאו להן נשים
מואביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם
כעשר שנים; וימותו גם שניהם [בני אלימלך ונעמי]..."
(רות א', ג'-ו')
נעמי נשארת בארץ
נכריה ללא אישה וללא בניה ומחליטה
לחזור לארצה-ארץ כנען. שתי כלותיה רוצות
לחזור עימה אולם נעמי לא רוצה בכך
"ותאמר
נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה
יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי"
החסד הראשון המוזכר
במגילה הוא החסד שעשו כלותיה של נעמי-רות
וערפה-עם המתים- בעליהן ועם נעמי שלמרות מות
בעליהן הן נשארו עימה. לאחר דיון בין רות
וערפה לנעמי "ותשאנה
קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה
בה [בנעמי]" (רות א',ט"ו) ערפה
מחליטה לחזור לבית אמה ואילו רות מחליטה
להשאר עם נעמי ומקבלת על עצמה את כל אורך חייה
של נעמי "ותאמר רות אל תפגעי
בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך
ובאשר תליני אלין עמך עמי
וא-לוקיך א-לוקי; בשר תמותי מות ושם אקבר
כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני
ובינך"
(רות א', ט"ז-י"ז)
לאחר דברים אלו של
רות לנעמי, נעמי מסכימה להליכתה.
חזרתה של נעמי אינה
פשוטה, נעמי אשר יצאה כאשה עשירה ומכובדת
חוזרת עניה וחסרת כל "אני מלאה הלכתי וריקם
השיבני" (א', כ"א) רות מבינה כי עליה לעזור
בפרנסתן, הימים ימי קציר חיטים והיא הולכת
לשדות ללקט מן החלקים המושארים על ידי
החקלאים לעניים. רות מגיעה לאחד השדות ללקט
ובועז ,שהיה קרובו של אלימלך איש נעמי, רואה את
רות "ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל
תלכי ללקוט בשדה אחר... וצמית והלכת אל הכלים
ושתית מאשר ישאבון הנערים" רות שואלת מדוע
היא זוכה ליחס כזה ובועז עונה לה "הגד הגד
לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי
אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא
ידעת תמול שלשום" (ב', י"א)
בזכות מעשי החסד שעשתה רות עם הסובבים
אותה, זוכה אף היא לחסד מבועז. רות לא תצטרך
ללקט בשדות אלא תבוא כשתרצה תלקט ואף תאכל
ותשתה עם הקוצרים. נעמי מציעה
לרות שתבקש להנשא לבועז רות הולכת לבועז
ומבקשת
"אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על
אמתך כי גואל אתה" (רות ג', ט') בועז עונה לה
"ברוכה את לה' ... ועתה בתי אל תראי כל אשר
תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל
את" ולמרות רצונו של בועז
לשאת את רות לאישה הוא דואג להזכיר לה כי אם
היא עושה זאת משום שבועז הוא קרובו של אלימלך
והוא המחוייב במצוות ייבום אזי כדאי שתדע כי
יש קרוב נוסף "כי אם גואל
אנכי וגם יש גואל קרוב ממני... והיה בבוקר אם
יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ וגאלתיך אנכי"
(רות ג', י"ב-י"ג)
בועז הולך לגואל
ושואלו אם ירצה לקבל את שדותיו של אלימלך
ולשאת את רות כמצוות הייבום והגואל עונה "לא
אוכל לגאול לי... גאל לך אתה את גאולתי כי לא
אוכל לגאול" (רות ד', ז') לאחר שהגואל מוותר
על נשיאתה של רות לאישה, בועז נושא את רות
המואביה לאישה "ויקח בועז את רות ותהי לו
לאישה ויבא אליה ויתן ה' לה הריון ותלד בן;
ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך
גואל היום... כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא
טובה לך משבעה בנים; ותיקח נעמי את הילד
ותשיתהו בחיקה ותהי לו לאומנת" (רות ד', י"ג-י"ז)
רות נותנת לנעמי
להיות לאומנת על בנה ובכך עושה עמה חסד נוסף
כפי שאומרות השכנות "בן יולד לנעמי" גם
כבודה של רות חזר אליה.
בסופה של המגילה כתוב
לנו על המשך השושלת של רות ובועז
"ובועז הוליד את
עובד; ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד"
(רות
ד', כ"א-כ"ב)
מזרעם של רו ובועז
נולד לאחר ארבעה דורות דוד מלך ישראל. דוד
שהיה נצר למשפחת חסד הוא
המולך על עם אשר עוד מראשיתו אצל אבי האומה-אברהם
אבינו, אחד מקווי יסודו הוא החסד.
ולמה נקראת מגילת רות
בשבועות?
תקופת השנה:
"קוראים רות
בשבועות מפני שכתוב בה "בתחילת קציר שעורים"
והוא זמן קציר".
(אבודרהם,
שבועות)
המעשים:
"לפי שקבלו ישראל
התורה נתגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה וגם
רות נתגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה".
(חיי אברהם לרבי אברהם
כלפון, סימן רפ"ב)
הדורות:
קוראים רות בשבועות,
כי דוד המלך נסתלק בעצרת (שבועות) ומגילת רות
מספרת בייחוסו של דוד.
(עפ"י הירושלמי)
|
ייבום
– נשיאת האלמנה של אח שמת בלא בנים כדי
להקים זרע לאחיו. היבמה אסורה להנשא לכל
אדם אחר לבד מאחי בעלה אולם במקרה שאין
הגיס רוצה או שמטעם כלשהו אין בידו לשאת את
אלמנת אחיו משתחררת האישה מזיקתה אליו
במעשה החליצה. אחי הבעל שחייב בקיום
המצווה נקרא יבם והאישה יבמה.
(לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות) |
|
ייבום
לקט – אחת ממתנות העניים, תבואה שנשרה בשעת הקציר, אסור לשוב ולאסוף אותה ומצוה להשאירה לעניים ככתוב: "ולקט קצירך לא תלקט... לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא כ"ג, כ"ב)
שיבולת אחת או שתיים שנשרו בשעת הקצירה במגל מוגדרים כלקט אך אם נפלו שלוש או יותר בפעם אחת הרי הן של בעל הבית.
(לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות) |
| 
