תאיר למחנך - יום ירושלים

אברהם

"ויאמר קח נא את בנך יחידך אשר אהבת, את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך..." (בראשית כב', ב')

ירושלים נזכרת בפעם הראשונה בספר בראשית כאשר הקב"ה מבקש מאברהם לעקוד את בנו בארץ המוריה.  ארץ המוריה עפ"י רש"י :ירושלים.

יהושוע

מלך יבוס מולך על ירושלים עד ימי דוד.

"ואת היבוסים יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים...." (יהושוע טו', סג')

דוד

דוד הופך את ירושלים לבירת ממלכתו וקורא לה "עיר דוד".

"וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד, וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב..." (שמואל ב',ד', ז'-ט')

דוד המלך העביר את ארון הברית לירושלים לעבודת ה' ובכך הניח את היסוד להקמת בית-המקדש.

"וילך דוד ויעל את ארון האלוקים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה..." (שמואל ב', ו', יב')

שלמה המלך

שלמה המלך מקים את בית- המקדש הראשון בהר- המוריה.

"ויבן שלמה את הבית ויכלהו..." (מלכים א',יד')

במשך כ-400 שנה מלכו בירושלים מלכים שונים מבית דוד, ללא הצלחה.

יהיוכין

נבוכדנצאר, מלך בבל, תוקף את ירושלים בימי יהויכין ושם מצור על העיר. המצור נמשך מי' בטבת עד יז' בתמוז, כ-שנה ושבעה חודשים. בתקופת המצור היה רעב גדול בארץ, עד שנפרצו חומות העיר. בתשעה באב , נשרף בית המקדש הראשון.

"בעת ההיא עלו עבדי נבוכדנצאר מלך בבל ירושלים ותבוא העיר במצור..." (מלכים ב', כג', י')

"ובחודש החמישי  בשבעה לחודש, בא נבוזראדן עבד מלך בבל וישרוף את בית ה'... ואת ירושלים נתצו..." ( מלכים ב', כה', ח'- י')

התקופה הבבלית הפרסית

לאחר החורבן, חלק מתושבי ירושלים הוגלו לבבל.

בבבל ישבו היהודים ובכו: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי..." (תהילים קלז', ד')

50 שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון הפרסים כבשו את בבל, ונתנו ליהודים לחזור לארצם, לשקם את חורבותיה ולבנות מחדש את בית המקדש השני. בית המקדש השני נבנה ע"י שבי ציון ונחנך בידי עולי בבל.

כורש מלך פרס אשר שלט בארץ באותה תקופה,קרא ליהודים לעלות לירושלים לאחר 50 שנה של גלות.

התקופה ההלניסטית

אלכסנדר הגדול כובש את ארץ ישראל ומתחילה התקופה ההלניסטית.

לאחר מות אלכסנדר הארץ מתחלקת בין בית תלמי, במצרים לבית סלווקוס, בסוריה.

התקופה החשמונאית

אנטיוכוס אנטיוכוס דרש להפוך את ירושלים לעיר יוונית, וגזר על היהודים גזירות נגד דתם. מתתיהו מבית חשמונאי החל את המרד עם חמשת בניו ביוונים. היהודים נלחמו בסביבות ירושלים. מתתיהו נהרג במשך הלחימה ואחרי מותו, יהודה בנו עמד בראש הלוחמים. צבאו הקטן של יהודה המכבי היכה את מחנה היוונים.החשמונאים שיקמו את בית- המקדש וטיהרו אותו.

"ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו וילכוד את העיר ואת המקדש. ויהרסו את המזבחות ואת בתי הגילולים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר. וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמר: הן האויב ניגף לפנינו ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'... ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים...ויפארו את ההיכל בעטרות,במגיני זהב...ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם..." (ספר החשמונאים א'-ב')

אלכסנדר ינאי

תוצאותיו של המרד הפכו את ירושלים לעיר חשמונאית שהונהגה ע"י המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה. המלך הרחיב את גבולות הארץ וההשפעה ההלניסטית הלכה וגברה על כל תחומי החיים. לאחר מותה של המלכה (67 לפני הספירה) הממלכה

נקלעה למאבקים פנימיים ומלחמת אחים, בעקבות כך צבא רומי כבש את ירושלים והביא לקץ הממלכה החשמונאית.

בית הורדוס

הורדוס הינו הדמות המרכזית בתקופת בית שני שעלה לשלטון בזכות הרומאים. הורדוס תרם רבות למפעלי הבנייה של העיר ששינו את פני העיר.

מראה המקדש בימי הורדוס: "כשהיו עוסקים בבנין בית-המקדש בימי הורדוס,היו יורדים גשמים בלילה.למחר נשבה הרוח ונתפזרו העמים וזכתה החמה,ויצאו העם למלאכתם וידעו שמלאכת שמים בידהם. אמרו: מי שלא ראה בנין הורדוס- לא ראה בניין נאה מימיו" (תענית כג')

ודתי של עם ישראל, וגם בסיס כלכלי של העיר. לאחר מותו של הורדוס ממלכתו חולקה בין יורשיו, מצב העיר לא היה יציב.

המרד הגדול וחורבן בית-המקדש השני

בתקופה זו סילקו את שלטונו של הורדוס לטובת שלטון רומאי ישיר. לאמפריה הרומית היה רגש מחויבות לעם ישראל ולערכיו הדתיים והתרבותיים,אך הנציבים הרומאים,אשר שלטו בארץ,לא חשבו כך. יהודי א"י התנגדו לשלטון הרומאים והתבדלו מן הסביבה הנוכרית. המנהיגות היהודית,אשר הנהיגו לא אפשרה לעם ללכת בדרך הקלה,והיהודים הפכו שוב לעם מרדן ועקשן, בניגוד לשאר העמים שתמכו תמיכה מלאה בשלטון הרומאי.

בעקבות הנציבים הרומאים ירושלים מפסיקה להיות בירתה המדינית של הארץ.עניין זה עורר תסיסה מתמדת בעם. לאחר חודשי מצור ספורים הרומאים הדפו את חומות ירושלים והדרך למקדש היתה פתוחה.ביום התשיעי באב הרומאים נכנסו לבית- המקדש,החריבו ושרפו את בית המקדש.

התקופה הרומית המאוחרת

בשנה זו עבר בירושלים הקיסר הדריאנוס בדרכו למצרים, הוא החליט לקומם את העיר מהריסותיה ולבנות עיר אלילית בשם "אליה קפיטולינה". כוונה זו הביאה לפרוץ מרד בר-כוכבא, שדוכא באכזריות ותוכניתו של הקיסר יצאה לפועל והוקמה עיר אלילית.

התקופה הביזנטית

ירושלים הופכת מעיר אלילית לעיר נוצרית, בעיר הוקמו כנסיות  שהפכו למוקד עלייה לרגל עבור מאמיניה והפכו למקומות המקודשים לדורות. בתקופה זו חל איסור על ישיבת היהודים בעיר.

התקופה המוסלמית

ירושלים נופלת בידי כוח חדש- המוסלמים. ירושלים זכתה למעמד  מיוחד באיסלם. מוחמד קבע בתחילה את כיוון התפילה לעבר ירושלים. ירושלים היא העיר השלישית בקדושתה לאיסלם,אחרי מכה ומדינה. 

התקופה הצלבנית

הנוצרים כובשים שוב את ירושלים, לאחר מצור של חמישה שבועות. הנוצרים יוצאים במסע צלב אל ארץ הקודש ונכנסים לירושלים כדי לשחרר את המקומות הקדושים. היהודים נטבחו ע"י הצלבנים וחלקם הובל לאשקלון כדי להימכר שם כעבדים. ירושלים הפכה לבירת ממלכת הצלבנים. 

התקופה הממלוכית

בשנה זו מלכו הממלוכים על ארץ ישראל. מעמדה של העיר עלה מבחינה מבחינה דתית, והוקמו בעיר בתי ספר ללימודי דת האיסלם. ברחובות ירושלים עברו עולי רגל מוסלמים רבים מכל העולם הערבי. לאחר כתשעים שנה של שלטון נוצרי, התירו הממלוכים ליהודים להתיישב בירושלים. בעקבות כך יהודים רבים הגיעו אל העיר, אך הממלוכים השליטו שלטון נוקשה ונחקקו חוקים מיוחדים נגד המיעוטים שהיהודים היו בינהם.

התקופה העותמנית

השלטון העות'מני על ארץ ישראל וירושלים נמשך 400 שנה. שנים אלו נחלקות לשלוש תקופות:

התקופה הראשונה: הסולטאן סלים הראשון כבש את ירושלים מידי הממלוכים. ירושלים היתה שולית ומוזנחת אך כאשר יורשו של סלים, סולימאן המפואר, עלה לשלטון הוא שיקם את חומות העיר ושיפץ מבנים על הר-הבית. היהודים נהנו משנות פריחה ושגשוג.

התקופה השנייה: לאחר מותו של סולימאן המפואר חלה התדרדרות, והשולט באותה תקופה היה אבן פרוך. המיסים היו כבדים ומצבם הכלכלי של היהודים לא היה טוב. במאה ה-16 נחקקו חוקים מפלים נגד היהודים:לבוש מיוחד,הגבלת בניית בתי-כנסת וכו'. למרות הקשיים היהודים היו חזקים ועקשנים ולא נטשו את ירושלים והקהילה היהודית אף גדלה.

התקופה השלישית: במאה ה-19 חל מפנה דרמטי בארץ ישראל ובירושלים בפרט. בשנת 1831 מוחמד עלי,שליט מצרים, מרד בשלטון המרכזי וכבש את ארץ ישראל. המצרים התירון בניה של בתי כנסת וכנסיות.בשנת 1840 העות'מנים חזרו לשלוט בתמיכת מעצמות אירופה. בשנות השישים של המאה ה-19 פרץ הישוב מחוץ לחומות. לצד היהודים הקימו מעצמות זרות מערכת חינוך, בתי חולים וכו' בימי מלחמת העולם הראשונה באו ימים קשים על העיר. ירושלים קבלה את פני השלטון החדש,הבריטי, בשנת 1917.

הרצל-חוזה מדינת ישראל

בנימין זאב הרצל,חוזה המדינה היהודית אשר השתתף בקונגרסים ציוניים ראה בירושלים,מקום חשוב, שיש מוכן לעשות למענה רבות כדי שתהיה יפה על מנת שהיהודים יוכלו לחיות בה.

אם יבוא יום וירושלים לנו תהיה,ואם עוד יהיה לאל- ידי לפעול למענה יהיה מעשי הראשון לטהרך,עירי ירושלים.כל אשר לא קדוש הוא,אצווה לפנות.את השיכונים אבנה מחוץ לעיר את קיני הכיעור אהרוס,את החורבנות,שאין בהם קדושה-אשרוף באש ואת בתי המסחר אעתיק למקום אחר. ואח"כ נקים,מסביב למקומות הקדושים בשמרנו ככל האפשר על סגנון הבניה העתיק.עיר חדשה ומרווחת שופעת אויר ואור שמש.את העיר העתיקה,על כל קדשיה,הייתי נוצר כקופסא יקרה.כל מלאכה ועסק,כל משא וממכר הייתי מוציא מתוכה,ורק בתי התפילה ומוסדות חסד הוא בפנים החומות.רכס ההרים מסביב לעיר יעטו ירק עצים,פרי עמלנו,ובתוכם תשכון לה ירושלים,כליל תפארת...יד לטפחת תהפוך את ירושלים לאבן חן.כל הקדוש לנו יישמר בתוך החומות העתיקות,וכל החדש-ישתרע למרחקים מסביב לה..." (הרצל,ספר הימים, כרך ג', עמ' 174-186)

תקופת המנדט הבריטי

ימי השלטון הבריטי היו הקצרים בתולדות העיר. הבריטים ראו המנדט הברי בירושלים עיר מיוחדת במינה, בין היתר בגלל יחסם לתנ"ך.הבריטים שיפרו את תשתית העיר והוקמו מוסדות ציבוריים רבים: אוניברסיטה, מלונות, בתי מסחר,בית דואר וכו'.  ירושלים הפכה לעיר של פקידים ומשכילים אנשי אוניברסיטה. שנות המנדט העלו מחדש את שאלת הלאומיות הערבית והיהודית: שני העמים טענו לירושלים במסגרת המאבק לעצמאות, והעיר עלתה על סדר היום הבין-לאומי. מאבק זה הביא שוב תקופה של אי-שקט בתקופת המנדט הבריטי. בירושלים התפוצצו פצצות,ומבנים ובני אדם נפגעו. תקופת משבר זו הביאה לעזיבתם של תושבי העיר, ובמיוחד העיר העתיקה. בעקבות החלטת החלוקה שנתקבלה בעצרת האומות המאוחדות   (29 בנובמבר 1947), פרצו קרבות ביו הכוחות הערבים והיהודים,וירושלים באה במצור. יום לאחר עזיבת הבריטים את הארץ,ב-14 במאי 1948, קמה מדינת ישראל ותמה תקופת המנדט.

קום המדינה

בה' באייר תש"ח,1948, הוכרז על הקמת מדינת ישראל. עוד באותו היום, התחילו הערבים להתקיף את ירושלים,צה"ל יצא להתקפת נגד.   ירושלים היתה נצורה ומותקפת ע"י אויב. התושבים סבלו מחוסר נשק ואספקה.כעבור ששה חודשים של מצור,העיר העתיקה נפלה בידי הערבים ונכבש הרובע היהודי. ירושלים נשארה חצויה לשניים: ירושלים העברית החדשה וירושלים הערבית שכללה את הרובע היהודי, הכותל המערבי והדרך המובילה להר-הצופים. הכנסת הכריזה מחדש על ירושלים כבירתה של מדינת ישראל.

ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד ולהישקל ולהיספר. כי אם יש לארץ נשמה,הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל...ירושלים דורשת וזכאית שנעמוד איתה.השבועה ההיא "על נהרות בבל" מחייבת היום כבימים ההם,אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל." (דוד בן גוריון, ראש- ממשלת ישראל הראשון,יומן מלחמה,א', עמ' 344)

מלחמת ששת הימים

העיר העתיקה נשארה בידי הערבים במשך 19 שנה. מלחמת ששת הימים שפרצה בכ"ו באייר תשכ"ז (יוני 1967),החזירה לידנו את העיר  העתיקה, את הכותל המערבי והר הצופים.כיבוש ירושלים מחדש היה אירוע יחודי ומשמח בכל המדינה והתגובות היו נרגשות.

זכות היסטורית גדולה היא לי ולכם לעמוד כאן עתה,ביום נכבד ומכובד זה,יום היסטורי.ליד הכותל המערבי-שריד בית קודשנו ועברנו ההיסטורי. אני רואה עצמי כשליח העם כולו,כשליח דורות רבים של בני עמנו, שנכספה נפשם לירושלים ולקדושתה.ולתושבי ירושלים אשר רב היה סבלם, אם בימי תש"ח, אשר עמדו בגבורה ובשלווה מול הפגזות נפשעות בימים אלה,נדמה לי שתשעה קבין של פורענויות נפלו בחלקן של אנשי ירושלים להם אומר: ניצחונות צה"ל שירחיקו סכנה מבירת ירושלים...." (לוי אשכול,ראש ממשלת ישראל במלחמת ששת הימים)

“הר הבית, ויחרד אל מקום המזבח,ויחתה את שלהבת ה' מן היקוד. ויפרוש כנפיו ויעוף.
ומרגלית דמעה נפלה מעיני המלאך ותשקע ברתיחה בגלל הרמץ. היא הפנינה היחידית אשר גירע המלאך מכוס היגון האילם, דמעת ישועה ורחמים אל הינצל שארית אש האלוקים.
ויצא המלאך בין ערפלי טוהר ושלהבת הקודש. אמץ יאמצנה אל לבו ואל שפתיו יגיענה, לפניו תצוץ אילת השחר ולבבו מקור תקווה וניחומים.
ויביאנה אל אי שומם וינחנה שם על שן סלע מצוק.
רום נשא עיניו העגומות ושפתיו לחשו בדממה:
אלהי הרחמים והישועות! אל נא תכבה גחלתך האחרונה לעולמים!!"

(חיים נחמן ביאליק)