למורה שלום,
במסגרת פעילות בית מדרש תאיר בבתי ספר, מוציא בית המדרש סדרת דפים לעיון ולימוד של מקורות יהודיים סביב פרשת השבוע,חגים ונושאים אקטואליים שונים.
אנו מקווים שדפים אלו יהיו לך לעזר במסגרת שיעוריך בבתי הספר.

אדר ב'

החודש, חודש אדר ב', נציין את חג פורים. השנה חל ביד'-טו' אדר ב' , בתאריך הלועזי ב- 03/3/ 19-18.
עיקרו של חודש אדר, הוא שמחה.
"משנכנס אדר מרבין בשמחה...." (תלמוד בבלי,מסכת תענית, כט',עמוד א')

וזאת כפי שאנו קוראים במגילת אסתר ט',כא': "והחודש (אדר) אשר נהפך להם (ליהודים) מיגון לשמחה"

סיפור חג הפורים מופיע במגילת אסתר:

"ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש המולך מהודו עד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה: בימים ההם כשבת המלך אחשוורוש על כיסא מלכותו אשר בשושן הבירה: בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו: בהראותו את כבוד מלכותו ...ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העמים הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך"

(אסתר א',א'-ה')

שמחת המשתה משתבשת בשל סרובה של ושתי המלכה לבוא אל המלך:

"ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן, ביזתא.. שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשוורוש: להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא: ותמאן ושתי לבוא..."

(מגילת אסתר א', י'-יב')

המלך הזועם הורג את אישתו ובמסגרת חיפושיו אחר מלכה חדשה אנו קוראים לראשונה על אסתר ושושלתה:

"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני: אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצאר מלך בבל: ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תואר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת... ותילקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שומר הנשים: ותיטב הנערה בעניו ותשא חסד לפניו... לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד:... ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי"

(אסתר, פרק ב',ה)

מרדכי הדואג לבת חסותו, אסתר, עומד סמוך לבית המלך "לדעת את אשר יעשה בה" ובדרך אגב נודע לו על קשר שקושרים לרצוח את המלך:

"בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך, קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש. ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ויבוקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך."

(אסתר ב',כא')

במקביל להתרחשויות אלו עולה קרנו של אחד מיועצי המלך, המן בן המדתא האגגי, בעיני המלך. מרדכי מסרב להשתחוות למשנה למלך החדש ובכך הוא מעורר את חמתו של המן, שמחליט לעשות מעשה:

"וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחווה לו וימלא המן חימה: ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים בכל ממלכת אחשורוש עם מרדכי. בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר"

(אסתר ג', ו'-ח')

המן מפיל פור-גורל, מתי תצלח מטרתו, להשמיד את כל היהודים, - והפור מראה- חודש אדר.
המן הולך עם התאריך שנקבע, ומשכנע את המלך לקבל את תוכניתו (לפי המסופר במגילה לא הייתה זו משימה קשה) המלך והמן ושניהם יושבים לשתות, ושולחים אגרות שמד לממלכה כולה.

תגובות היהודים לאגרות קשות:

"ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים"

(אסתר ד',ג')

מרדכי שומע על הגזרות ומבקש מאסתר ללכת למלך (למרות שלא נקראה אליו והעונש על כך הוא מוות),ומרדכי מזהירה:

"...אל תדמי בנפשך להמלט בית מלך מכל היהודים: כי אם החרש תחרישי בעת זאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת בית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות."

(אסתר ד', יג'-יד')

ואסתר עונה ומבקשת:

"לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר ציוותה עליו אסתר."

(אסתר ד', טו'-יז')

אסתר מתייצבת לפני המלך ומזמינה את המלך והמן למשתה, בו היא מזמינה אותם למשתה נוסף, למחרת. בלילה שבין המשתאות נדדה שנת המלך והוא מבקש שיקראו לו מספר הזיכרונות שלו:

"וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף אשר בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש"

(אסתר ו',ב')

למלך נודע כי מרדכי הצילו ממוות ולא קיבל על כך תמורה. באותו הזמן מגיע המן למלך בבקשה (קצת לא במקום-) לתלות את מרדכי ובמקום זאת שולח אותו המלך להוביל את מרדכי על סוס בחוצות העיר ולקרוא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המן הפגוע חוזר לביתו ומיד מוזעק למשתה אסתר. בשלב זה מרגישה אסתר שהקרקע בשלה ומבקשת מן המלך:

"תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי: כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שווה בנזק המלך..."

(אסתר ז', ג'-ד')

המלך, שבעצמו אישר את הגזירה, שואל את אסתר "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן" ותשובת אסתר מפילה את המן ממקומו הרם הישר אל עמוד התליה, יחד עם כל בניו. לאחר מכן נשלחות איגרות חדשות לכל הממלכה, ההופכות על פיהן את אגרות השמד של המן, ומתירות ליהודים להתגונן כנגד מבקשי רעתם.

הצלה גדולה זו מביאה את היהודים לקבל עליהם ימים אלו כימי חג לדורות:

"ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים. לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים..."

(אסתר ט', כ-כב')

המן הרשע, המכנה את ישראל, במגילת אסתר בפרק ג',ח' כ"עם אחד מפורז ומפורד בין העמים..."

פירושים אלו מתארים את הזלזול שהיה כלפי העם היהודי, אך המיוחד בעם זה הוא שלמרות היותו עם מפוזר במקומות שונים, עדיין נחשב לעם דבר מיוחד לאור הנתונים.
כוונתו של המן הרשע לאורך המגילה היתה לאבד ולהשמיד את כל היהודים.

"ויאמר המן למלך אחשוורוש ישנו עם אחד מפורז ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים אם על המלך טוב יכתבם לאבדם..."

(אסתר ג', ח'-ט')

המן, מציע למלך אחשוורוש לאבד את היהודים והמלך אחשוורוש מאשר זאת

"ויאמר המלך להמן כסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעינך..."

(אסתר ג',יא')

לאחר שנודע למלך שמרדכי הצילו ממוות, הרעיון להשמיד את כל היהודים, כולל מרדכי, התבטל ורעיונו של המן הרשע מתהפך. במקום אשר הכין המן הרשע לתליית מרדכי היהודי, נתלה המן הרשע עם עשרת בניו,עפ"י בקשת המלך אחשוורוש. מוטיב ההתהפכות חוזר לאורך המגילה מס' פעמים, ולזכר זה אנו חוגגים את חג פורים, אשר מסמל את ההתהפכות מיגון לשמחה.

"ויקהלו היהודים אשר בשושן..."

(אסתר ט', טו)

בתחילת המגילה העם היהודי תואר כעם מפורד ובסופה לאחר הנס והתהפוכה הכל משתנה "ויקהלו" בא להראות שהעם היהודי התאחד, ולא התקיימה עליהם הגזירה של המן, לאבדם.

זכר לנס ולתהפוכה אשר התרחשה לאורך המגילה, המהפך מיגון לשמחה אנו חוגגים את נס פורים לאורך דורות, עם הרבה שמחה.

"לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים..."

(אסתר ט,כא'-כב')

חגיגת נס פורים מתבטאת בשלוש המצוות אשר רשומות בפס' הללו והם :משתה, משלוח מנות, ומתנות לאביונים. למצוות הללו נוספת המצווה המרכזית קריאת מגילה ופרסות הנס.

המצוות אשר אנו מקיימים בחג פורים הנם מצוות אשר מחייבות אותנו וגורמות לנו להתקהל יחד כעם.
נבחן זאת ע"י המצוות השונות.

משתה-

סעודת ההודיה מתקיימת בערים שאינן מוקפות חומה מתקופתו של יהושוע בן-נון, בתאריך יד' באדר (השנה ב 18.3.03), ובערים אשר מוקפות חומה מתקופת יהושוע בן-נון (כמו ירושלים), בטו' אדר (השנה ב 19.3.02).

הסעודה הנה סעודה שמתקבצים בה אנשים רבים, והאווירה בסעודה שמחה,וישנם המגיעים לשמחה זו ע"י היין. היין משמח לבב אנוש כפי שכתוב בתהילים קד' "ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן..." ולכן חובה לשתות אותו ביום שצריך להיות כולו שמחה.

"כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי שתמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו"

(משנה תורה לרמב"ם, סדר זמנים, הלכות מגילה, פרק ב', הלכה טו')

כפי שאנו רואים ברמב"ם יש מצווה לשתות בפורים. בהלכה נקבע גבול לשכרות זו:

"חייב איניש לבסומי (חייב אדם להתבסם) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"

(שולחן ערוך, סימן תרצה, הלכה ב')

משלוח מנות-

"וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחברו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מתנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לרעים זה משובח..."

(משנה תורה לרמב"ם, סדר זמנים, הלכות מגילה, פרק ב', הלכה טז')

חייב אדם לתת משלוח מנות המורכב משני מינים לשני אנשים.
*מנה- דבר שראוי ומוכן לאכילה מייד כלומר שלא צריך לבשל או לתקנו (מאכל מבושל או מיני מתיקה)

מתנות לאביונים-

"וחייב לחלק לעניים ביום פורים. אין פוחתין משני עניים, נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מתנות איש לרעהו"

(משנה תורה לרמב"ם, סדר זמנים, הלכות מגילה, פרק ב', הלכה יז')

מתנות לאביונים, בניגוד למשלוח המנות, יכולות להיות אוכל, בגדים או כל דבר בעל ערך.

מצוות משלוח המנות ומתנות לאביונים הנם מצוות אשר קושרות את האדם עם סביבתו הקרובה והרחוקה. מצוות המתנות לאביונים, מקשרת את האדם מכל מעמד, למעמד הזקוק לעזרה כספית. מצוות מתנות לאביונים הנה מצווה חשובה מאוד, והיא אף החשובה ביותר מכל המצוות שאנו מחויבים לקיים בחג פורים.

"מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמונות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב כראים..."

(משנה תורה לרמב"ם, סדר זמנים, הלכות מגילה, פרק ב', הלכה טז')

מתנות לאביונים הנה מצווה אשר מחזקת את הקשר לעניים, ופותחת פתח לקשר עמם.נתינת המתנות לאביונים מחייבת כל אדם להתעלות על עצמו ולעזור לאנשים הזקוקים לתמיכה וסיוע.

קריאת המגילה-

"קריאת מגילה בזמנה מצוות עשה מדברי סופרים... והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים. ומחנכין את הקטנים לקרותה... מצווה לקרות את כולה ומצווה לקרותה בלילה וביום"

(משנה תורה לרמב"ם, סדר זמנים, הלכות מגילה, פרק ראשון, הלכות א', הלכה ג')

בקריאת מגילה מברך שלוש ברכות קודם קריאתה:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה."
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה."
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה."

קריאת המגילה נערכת בבית הכנסת וכולם מחויבים בשמיעתה למרות שזוהי מצווה שהזמן גרמה (=מצווה אשר תלויה בזמן מסוים ויש לה זמן קבוע, ומצווה מסוג זה נשים אינן מחויבות לקיים), נשים מחויבות בקריאת מגילה משום שהן השתתפו בנס פורים.

בנוסף למצוות אלו מצטרף המנהג המסורתי של התחפושות:

"לפיכך מתחפשים...כדי שלא יכירו בין המן למרדכי ולקיים מצוות חכמים עד דלא ידע (עד שלא ידע או יכיר) וכן הוא אינו יודע להבחין בין המחופשים לדעת מי הוא זה ואולי באמת אינו יהודי"

("ספר התודעה")

האווירה בפורים היא אווירת שמחה. כל אחד נוהג להתחפש,ללא הבדלי גיל. במקומות רבים מתקיימים "עדליאידע", מעין קרנבל, אשר מלווה בתחפושות ובשירים. כל האנשים יוצאים לרחובות, ילדים ומבוגרים כאחד, חוגגים את החג שמחה, ריקודים ותחפושות.

אווירת השמחה והקרנבל בפורים הנה אווירה של פתיחות והיחשפות. האדם יוצא לרחוב במסכה או תחפושת, וע"י התחפושת כל אחד חושף את זהותו האמיתית, האני העצמי שלו ואינו מתבייש מתגובתו של האחר. אוירה זו היא אינה האווירה שאנו נמצאים בה במשך השנה, וחג פורים מוציא אותנו מהשגרה מכל הבחינות. כאשר אדם יוצא מההסתכלות על האני האמיתי שלו יותר קל לו להיפתח ולעשות מצוות הקשורות בין אדם לחברו כגון המצוות של מתנות לעניים ומשלוח מנות, ויכולות להיעשות במצב זה על הצד הטוב ביותר בשל חוסר הבושה ואי נעימויות.

שיהיה לכולנו חג מלא בשמחה אמיתית!