למורה שלום,
במסגרת פעילות בית מדרש תאיר בבתי ספר, מוציא בית המדרש סדרת דפים לעיון ולימוד של מקורות יהודיים סביב פרשת השבוע, חגים ונושאים אקטואליים שונים.
אנו מקווים שדפים אלו יהיו לך לעזר במסגרת שיעורך בבתי הספר.

היחס בין לוחות השנה
עיבור השנה - אדר א'

"אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם. בין בזמנן בין שלא בזמנן. אין לי מועדות אלא אלו..."

(משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', ח'-ט')

אחת לארבע שנים אנו מוסיפים חודש אחד למניין החודשים העברי. מהיכן נובעת הוספת החודש הזה? ולמה זה קורה?
ניצלנו הזדמנות זו על מנת לעמוד על היחס בין לוחות השנה בכלל ועל רעיון הלוח העברי ועיבור השנה בפרט.

ספירת החודשים- שמש וירח:
ספירת החודשים המוסלמית היא עפ"י הירח כלומר-

"הירח מקיף את כדור הארץ הקפה שנמשכת עשרים ותשעה וחצי יום. שנת הירח היא, איפוא, שנים עשר כפול עשרים ותשעה וחצי יום בסך הכל."

(מתוך הירחון: "סלעית" י"ד (6): 5-7)

גם היהדות סופרת על פי הירח ואף נותנת לכך רובד נוסף של קדושה: קידוש החודש- כלומר הכרזה על החודש כחדש. הכרזה זו :נעשית עפ"י צורת הירח.

"החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה."
רש"י: "(ב) "החודש הזה" הראהו (האלוקים למשה) לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש."

(ספר שמות פרק י"א, פסוק ב'/ רש"י על אותו פסוק)

רש"י- רבי שלמה יצחקי (1105-1040) גדול פרשני התנ"ך והתלמוד בימי הביניים.

כיצד היה מתבצע קידוש החודש?
מי קובע האם החודש מעובר (30 יום) או חסר (29 יום)?

"אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית, שכל אחד מונה שישה ושובת שביעי, אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשהו בית דין, ויקבע אותו היום ראש חודש הוא שיהיה ראש חודש, שנאמר :"החודש הזה לכם", עדות זו תהיה מסורה לכם."

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק א', הלכה ה')

אם לא הגיעה תקופת האביב וכן אם בחוץ לא נראה האביב, לדוגמא אם צמחי האביב עדיין לא צמחו מעברים את השנה. אולם ישנה חשיבות לא רק לזמן, אלא גם לעם החי על פיו:

"ויש גם דברים אחרים שהיו בית דין מעברין בשבילן מפני הצורך. ואלו הן. מפני הדרכים שאינן מתוקנין ואין העם יכולין לעלות מעברין את השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים. ומפני הגשרים שנהרסו ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעין את העם ומסתכנים בעצמם ומתים..."

(משנה תורת לרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק רביעי, הלכה ה')

בעבר החליט בית הדין על עיבור השנה. כיום, אין בית דין שיכול לעבר את השנה ועל כן אנו סומכים על חישוב קבוע, הקובע אילו שנים יהיו מעוברות ואלו לא.

הרמב"ם- רבי משה בן מימון 1204-1138, עסק בתחומים שונים של הדעת: פילוסופיה ומחשבה, הלכה ורפואה. היה מנהיג הקהילה היהודית במצרים. חיבורו המרכזי בתחום ההלכה הוא "משנה תורה"-ספר הלכות המקיף את כל תחומי התורה. כמו כן כתב ספרים נוספים כגון: מורה נבוכים, היד החזקה, וגם חיבורים רפואיים. בין השאר עסק תקופה ארוכה כרופא החצר של מלך מצרים.

ישראל והזמנים:
ראינו שבית הדין קובע את תחילת החודש ועיבור השנה מנגד ברור שאין באפשרותו של בית הדין לדחות את יום השבת ליום אחר, מהו אם כן ההבדל?
ההבדל המהותי נמצא במקור שכבר הבאנו:

"אין ראית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית, שכל אחד מונה שישה ושובת שביעי.אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשהו בית דין ויקבע אותו היום ראש חודש הוא שיהיה ראש חודש, שנאמר החודש הזה לכם עדות זו תהיה מסורה לכם"

(משנה תורה לרמב"ם הלכות קידוש החודש,פרק א', הלכה ה')

השליטה בזמנים ניתנה לעם, כלומר לסנהדרין (פרט לשבת- שידוע תמיד מתי היא יוצאת והדבר קבוע וחתום). בידם הכוח והסמכות ל"שחק" בזמנים בהתאם לצרכים ולכללים.
סמכות זו היא כל-כך מוחלטת עד ש:

"בית דין שקדשו את החודש, בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים, הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו."

(משנה תורה לרמב"ם, פרק ב', הלכה י')

לסמכות זו יש השלכות מרחיקות לכת כפי שנלמד מסיפור זה:

"דמות צורות לבנות (צורות ירח) היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל עלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות (אנשים פשוטים) ואומר: 'הכזה ראית או כזה?'
מעשה שבאו שניים. ואמרו: 'ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב'. אמר רבי יוחנן בן נורי: 'עדי שקר הם' כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שניים ואמרו: 'ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה', וקיבלן רבן גמליאל.
אמר רבי דוסא בן הורכינס: 'עדי שקר הם, היאך הם מעידים על אישה שילדה, ולמחרת כרסה בין שיניה'. אמר לו רבי יהושוע: 'רואה אני את דבריך.'
שלח לו רבן גמליאל (לרבי יהושוע): 'גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.'
הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר אמר לו: 'יש ללמוד שכל שעשה רבן גמליאל עשוי. שנאמר (ויקרא , כ"ג) "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו *אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן. אין לי מועדות אלא אלו"...
נטל (רבי יהושוע) מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל. ביום שחל יום הכיפורים להיות חשבונו.
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי.
רבי בחכמה. ותלמידי שקבלת דברי:"

(משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משניות ח'-ט')

רבן גמליאל שהוא הסמכות הגבוהה ביותר, קיבל עדות שלא היתה מקובלת על רבי יהושוע. למרות זאת, רבי יהושוע הולך לרבן גמליאל, עם מעותיו (כספו) ביום שחל יום הכיפורים על פי חישובו.
ייתכן מאוד שצדק רבי יהושוע בחישובו ואכן היה זה יום הכיפורים, אך אין זה משנה. במקרה זה בית דין גוזר והאלוקים מקיים. כמו שאומר רבי עקיבא לרבי יהושוע, מתוך ניסיון לנחמו: "אשר תקראו אותם..." אתם תקראו ולא אלוקים ו"אין לי (לאלוקים) מועדות אחרים אלא אלו."

*פירוש הרמב"ם- "ומאתם דכתיב חסר. אעפ"י שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדיבור מסור אלא הם. ומי שציווה לשמור המועדות הוא ציווה לסמוך עליהם שנאמר "אשר תקראו אתם"

ספירת החודשים הנוצרית (האזרחית)

ספירת החודשים הנוצרית (האזרחית) היא עפ"י השמש-

"בשנת החמה עושה כדור הארץ הקפה אחת סביב השמש, הקפה זו נמשכת 365 יום ורבע... הנוצרים כאמור, קבעו את הלוח לפי השמש שבה 365.25 יום, אותה חילקו ל 12 חודשים: שבעה חודשים בני 31 יום, ועוד ארבעה חודשים של 30 יום, שהם יחד 337 יום. העודף שנשאר (365 - 337) הוא 28.25 יום- הוא חודש פברואר. מאחר שאין לחלק יום, נקבע שחודש פברואר יהיה בן 28 יום, ורק אחת לארבע שנים יהיו בו 29 יום. 365 יום הוא מחזור מלא של עונות השנה: חורף-אביב-קיץ-סתיו. לפי לוח זה יחוגו נוצרים את חג המולד תמיד בחורף, ואילו את חג הפסחא תמיד בראשית האביב. לעומת זאת לא יוכל ילד נוצרי לזהות את ראשית החודש לפי חרמש הירח הדק-דק ואת אמצע החודש לפי ירח מלא."

(מתוך הירחון:"סלעית" י"ד (6) :7-5)

לעומת ספירת החמה, הצמודה לעונות השנה, ספירת החודשים עפ"י הירח יוצרת מצב בעייתי של נדידת חגים. מספר הימים בשנת לבנה: הוא 29.5 יום (חודש) כפול 12 (חודשי השנה) =354 יום בשנה. ספירה זו יוצרת פיגור של 11 יום משנת החמה (365 ימים בשנה) ולכן חגי האיסלם יכולים לחול לחילופין בקיץ או בחורף.

חגי ישראל התלויים בספירה היהודית, ספירת הלבנה, היו אמורים לנוע בין עונות השנה (כפי שקורה אצל המוסלמים) אולם הציווי שלהלן אוסר זאת:

"שמור את חודש האביב- ועשית פסח לה' אלוקיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה."

(ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק א')

מכיוון שיש ציווי הלכתי, כפי הנראה במקור למעלה,לשמור שחג הפסח יחול תמיד באביב, נדרשת פעולה כלשהיא כדי להשוות את מספר הימים בשנת הירח למספר הימים בשנת החמה (המתבססת על עונות השנה), וכן נוצר הפתרון המיוחד של עיבור השנה.

"שנה מעוברת היא שנה שמוסיפים בה חודש. ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, עושין אותה שנה שני אדרין, אדר ראשון ואדר שני. ומפני מה מוסיפים חודש זה מפני זמן האביב כדי שיהא פסח באותו זמן, שנאמר: "שמור את חודש האביב" חודש זה בזמן האביב. ולולא הוספת החודש הזה פסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים."

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק רביעי, א')

אחת לכמה שנים אנו משלימים את הפיגור ע"י הוספת חודש שלם, כלומר יהיו שלושה עשר חודשים באותה שנה.

אנו למדים על סיבות שונות לעיבור: ראשית כפי שראינו תקופת האביב אותה אנו בוחנים בכמה צורות:

"על שלשה סימנין מעברין את השנה, על תקופה ועל האביב ועל פירות האילן.. וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב אלא עדיין אפל הוא ולא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח. סומכין על שני סימנין אלו ומעברין את השנה ואף על פי שהתקופה קודם לששה עשר בניסן הרי הם מעברין כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן. וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב."

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד', הלכה ב')

*על מה התבסס בית הדין בבואו לקדש את החודש

"בית דין מחשבין בחשבונות כדרך האיצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכים וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלושים או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה, יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא שלושים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם- מקדשין אותו."

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק ראשון, הלכה ו')

*מי מעיד?

" (א)... בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם, משקלקלו המינין התקינו שלא היו מקבלין אלא מן המכירים."

(משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה א')

*כיצד היו חוקרים את העדים?

"ו. כיצד בודקין את העדים. זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון, ומכניסים את הגדול שבהן ואומרים לו: אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או אחרי החמה לצפונה או לדרומה, כמה היה גבוה ולאן היה נוטה וכמה היה רחב... ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות, שואלין אותן ראשי דברים. לא שהיו צריכים להן אלא כדי שלא יצאו במפח נפש בשביל שיהו רגילין לבא."

(משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ו')

*לפי כל הנ"ל עולה שהיום הראשון בחודש אינו קבוע ויכול להשתנות. כיצד היו מודיעים למקומות הרחוקים מתי מתחיל החודש (חשוב לדעת זאת כדי לדעת מתי חלים החגים)?

"ב. בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין."

(משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ב')

על פי מקורות אלו, ניתן לראות שקביעת ראשי חודשים היה דבר מורכב: קבלת העדים, חקירתם והעברת הודעת העיבור בארץ. מעבר לכך, נראה כי ניתנה חשיבות גדולה לעניין קידוש החודש. ביטוי לכך ניתן למצוא בהלכה הבאה:

"מי שראה את החודש ואינו יכול להלך מוליכין אותו על חמור אפילו במטה ואם צודה להם לוקחין בידם מקלות ואם היתה הדרך ארוכה לוקחין בידם מזונות. שעל מהלך לילה ויום. מחללין את השבת ויוצאים לעדות החודש. שנאמר (ויקרא כ"ג) :אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם".

(משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ט')

קידוש החודש כל-כך חשוב ומשמעותי עד שחובה לחלל את השבת למטרה זו.

"ויהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה וישמע בבית זה קול ששון וקול שמחה" (מתוך זמירות למוצאי-שבת)