"משנכנס אדר מרבים בשמחה" - 
אדר תשס"ו

 מגילה- "חייב כל אדם בין איש ובין אשה לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום..." ( שולחן ערוך, קמא, סעיף ז').
אנו מצווים לשמוע את המגילה, את כ-ו-ל-ה, לא להפסיד אף אות.

תזכורת קצרה של תוכן המגילה:
"בימי מרדכי אסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע, ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים עשר, הוא חודש אדר, ושללם לבוז. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו, וקלקלת את מחשבתו, והשבות לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ" (מתוך "על הנסים", תפילת העמידה).

מה קרה? ניסו להרוג אותנו- ואנחנו בכל זאת ניצחנו. סיבה טובה לשמוח, לא? אנו קוראים את המגילה כדי לזכור למה אנחנו מצווים לשמוח.

 משתה וסעודה- "חייבין לאכול, לשתות ולשמוח בפורים..." (שולחן ערוך, קמב, סעיף ה'): אין ספק שאוכל ושתייה טובים משמחים את האדם ועל כן חייבים (!) לאכול ולשתות טוב בפורים.

 משלוח מנות- "חייב כל אדם לשלוח לכל הפחות לאדם אחד שתי מתנות דכתיב משלוח מנות איש לרעהו, משמע שתי מתנות לאחד.
וכל המרבה לשלוח מתנות לרעים הרי זה משובח..." (שולחן ערוך, קמב, סעיף א').
צריכים אנו גם לשמח את הקרובים אלינו, את רענו, את חברנו. שמחתו של האדם אינה שלמה אם חברו אינו שמח- לכן אנו מצווים לשמח גם את הקרובים אלינו!

מתנות לאביונים- "...מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעים, כי אין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקב"ה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות..." (שולחן ערוך, קמב, סעיף א').

(נ.ב. לכל המתעניינים בסוגיית השתייה ורואים בה שמחה גדולה - בכל זאת, המצווה היא לאכול ולשתות- כתוב שצריך האדם לשתות "עד לא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי", ונהוג, בעיקר בקרב בני הנוער, לפרש זאת כהצבת יעד- זאת אומרת שכל אחד שואף להגיע לרמת שכרות כזו. אולי הגישה היותר בריאה היא לראות בכך הצבת גבול- זאת אומרת לא לנסות להגיע לכך במכוון, אלא במקרה שנסחפים, לדעת לעצור כשמגיעים למצב הזה. מוגש כחומר למחשבה).