"בן אדם כעץ שתול על מים"- חודש מר-חשוון תשס"ו

(א) מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיוֹם (טוֹב) הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָה מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר, מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר: (ב) אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן: (ג) בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת:

המשנה: הספר בו כתובות הלכות התורה שבע"פ בקיצור ובתמציתיות, כוללת גם ערכים ודעות שהיו נחת העם מדורות רבים. המשנה נסדרה ע"י ר' יהודה הנשיא כ-1500 שנה אחרי קבלת התורה. למשנה יש שישה סדרים ומכאן השם ש"ס:זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות.

למה בז' במרחשוון? חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים פסח, שבועות וסוכות, בהם היו עולים לירושלים לבהמ"ק ומקריבים עולות וזבחים לה'. העולים היו מגיעים מהארץ ומאזור בבל. על-מנת שהעולים המגיעים מבבל יספיקו לשוב לבתיהם מבלי שיפגעו מהגשמים, פסק רבן גמליאל שיחלו ב-ז' בחשוון וכך יספיקו גם הרחוקים ביותר לשוב לבתיהם בטרם יחלו הגשמים.

היש יכולת לאדם להשפיע על ירידת הגשמים? תפילה או בין אדם לאלוקיו.

"...חוני המעגל בשעה שנצטרכו ישראל לגשמים ונתכנסו אצלו ואמרו לו התפלל עלינו שאנו צריכין למטר, מיד עג עוגה ועמד בתוכה לקיים מה שנאמר (חבקוק ב) "על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי", התחילו גשמים מנטפין, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה התחילו הגשמים יורדים כתקנן..." מדרש תנחומא, כי תבא, פרק ד

מדרש - פירוש מקראות שלא על דרך הפשט (הדרך המובנת מהכתוב), אם לשם הסקת ראיות ורמזים לדיני התורה-מדרשי הלכה ואם לשם הפקת רעיונות להדרכה –מדרשי האגדה. מדרש על פסוקים מפוזר בכל ספרות חז"ל אך יש ספרים מיוחדים שבהם כונסו מדרשים.

הימים ימי בצורת וחוני המעגל נתבקש על-ידי אנשי המקום שיתפלל עבורם לגשם. חוני המעגל הקיף עצמו בעיגול והחל להתפלל עד אשר ירדו גשמים. החלו לרדת הגשמים, אולם, לא היו אלה גשמי ברכה. המשיך והתפלל עד אשר החלו לרדת גשמי ברכה. ממקרה זה אנו למדים שלעיתים האדם זועק ומתפלל עד אשר שערי שמים נפתחים ונענים לתפילותיו ובקשותיו של האדם.

בין אדם לחברו:

חכמים זיכרונם לברכה מביאים בפנינו קריטריון נוסף להורדת הגשמים והוא שימור האמנה, האמונה, שבין אדם לחברו. כלומר, הגשמים משקפים את היחסים שבין בני האדם. כאשר בני האדם ינהגו כראוי האחד כלפי השני, ירדו גשמי ברכה. אם לא ינהגו כראוי האחד כלפי רעהו, ימאנו הגשמים לרדת. מסביר זאת בעל ספר התודעה:

"מה נשתנה דבר זה של אמנה משאר כל המעשים הטובים שזוכים בו לירידת גשמים? אלא אמר הקב"ה, כל זמן שיש אמונה בין בני אדם, פלוני הפקיד פיקדון אצל פלוני ולא היו עדים, וזה אינו כופר בפיקדון; מצא מציאה ולא ראהו איש, והוא משיבה לבעליה; וקנה ממנו חפץ או מכר לו ממכר ואין שטר ולא חזקה, והוא נאמן בדבורו; ואינו מקשר במידות ובמשקולות; ואינו גונב דעת חברו ולא מונה אותו- אותה שעה אמר הקב"ה אפילו אין להם אלא זכות זו בלבד, חייב אני להוריד להם מטר...". (ספר התודעה).

ספר התודעה- הלכות, מנהגים ודברי עיון לכל מועדי השנה. חובר בידי ר' אליהו מוקוטובסקי הידוע בשמו הספרותי אליהו כי טוב.

"ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס. וירא אלוהים את ארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר דרכו על הארץ... בשבעה עשר יום לחודש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהים רבה וארובות השמים נפתחו..."  (בראשית, פרקים ו-ז)

אנשי "דור המבול" לקו בחוסר מוסר האחד כלפי השני. רש"י מסביר שאנשי דור זה "השחיתו", משמעו עסקו בגילויי עריות, שפיכות דמים, גזל. חמס- זהו גזל המביא לשפיכות דמים. המבול, המים המשחיתים, שאגב, גם התחילו בחודש מרחשוון, היו עונשם של האנשים על מוסר לקוי בין אדם לחברו.

רש"י- רבי שלמה יצחקי (1040-1105) גדול פרשני התנ"ך והתלמוד בימי הביניים.

פרופסור אמנון שפירא, מרצה בכיר לתנ"כ, התייחס גם כן לקשר שבין היחסים בין בני אדם והמים במאמרו: "תפילת גשמים- מעשי כשפים או מעשים טובים?":  "... בטרפילד טען שהיהודים הם הראשונים בעולם, שנתנו לעולם את תנועת המוסר. מדוע "מוסר"? מפני שבעולם העתיק אם הייתה בצורת, נדרש המאמין להקריב קרבן כלשהו לאלוהיו. בתנ"כ, הופיעה לראשונה תביעה מוסרית לא לאל, אלא לאדם, לשכן וקרוב, לצדק חברתי; כדברי הנביא ישעיהו: 'הכזה יהי צום אבחרהו... ולא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית ותראה ערום וכסתו ומבשרך לא תתעלם". כמה טראגי, שכל הארץ גועשת על עוני ועל רעבים, ממש כדברי הנביא, ובמקום שיהודים יובילו קמפיין לאומי בנדון, ראו עיננו מחזה נדיר. נראו קיבוצניקים חילונים, ורב עמם, והם נוסעים בסיור על הכנרת ותוקעים בשופר. לתקיעת שופר כשלעצמה אין שום ערך, והריהי כקצף הנמוג על פני המים. לתקיעת שופר שתשובה עמה, וצדקה ומעשים טובים נלווים אליה, ערך של עולם ומלואו...".

אין זה מספיק לעורר את הלבבות אלא יש גם לבצע את המעשים. ללא מעשי החסד והצדקה אותם מעגנת היהדות במצוות אותם נצטווינו לקיים הן מהתורה במפורש והן על-ידי תקנות מאוחרות יותר שתוקנו על-ידי חכמים, לא יתקיים בנו מה שכתוב "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש". ראוי שבחודש זה בו אנו מבקשים על הגשמים, נשתפר גם ביחסים הבין אישיים ונרבה צדק וחסד בקרבנו ובקרב כל הסובב אותנו.

"אלה היו ימי חסד" / יהודה עמיחי. "אלה היו ימי חסד", שמעתי פעם אומרים בימי בדידות וצער ברחוב של חורף.  גם לימי חסד צריכים לפחות שניים, נותן החסד והמקבל אותו. כשהם נפרדים גם החסד לא נשאר או נשפך לרחוב כמו משבר צינור..."