"אחרי כן באו בני ישראל לבית המקדש ויבנו השעורים וסגרו הפרצות ויטהרו את העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות. ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה ולא מצאו כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הקדוש מימי שמואל הנביא, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד ואלוהי השמיים אשר שכן שמו שם נתן ברכה והדליקו ממנו שמונה ימים. על כן קבלו בני חשמונאי קיום וחיזקו אומר הם וכל בני ישראל. להודיע לבני ישראל לעשות שמונה ימים האלה ימי שמחה ויקר כימי מועדים הכתובים בתורה ולהדליק בהם נרות, להודיע למי שיבוא אחריהם, אשר עשה להם אלוהיהם הצלה מן השמיים".

(מגילת אנטיוכוס ע"פ נוסח נר מצווה)

חג החנוכה נחוג בכ"ה לחודש כסלו -
הסבר אחד לשמו של החג - חנוכה, הוא נוטריקון - חנו (ב)כה'. הוא משום שעל פי המסורת בכ"ה לחודש כסלו חנו החשמונאים ממלחמתם לאחר שהצליחו לשחרר את ירושלים מהכיבוש היווני. (לאחר תקופה קצרה חודשו הקרבות וירושלים נפלה שנית).
טעם נוסף לשם החג הוא מהשורש: ח.נ.כ. - כיוון שבימים אלו נחנך המקדש מחדש לאחר שטומא ע"י היוונים.
שני טעמים אלו מציינים שתי סיבות שונות שבגינן נחוג החג:

נס פך השמן - כפי שמצוין במקור הפתיחה.
נצחון החשמונאים על היוונים כמתואר בתפילה -

"על הניסים ועל הפורקן…בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך. לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה…"

"על הניסים": הינו קטע הנוסף לתפילה היומית ולברכת המזון בימי החנוכה. חובר בתקופת הגאונים במאה התשיעית.

אם נבין על שום מה פרץ המרד ביוונים נוכל לעמוד על הקשר בין שני טעמים אלו.
על מה נסב העימות המרכזי עם יוון באותה תקופה?

עיקר מאבקם של היוונים היה נגד הקיום הרוחני של העם היהודי:
נאסר על היהודים לקיים פולחן דתי כלשהו, נאסרה ברית המילה, לימוד תורה, קביעת ראשי חודשים ומעל לכל פגעו היוונים בגאווה הלאומית היהודית ע"י השחתת המוסד הרוחני העיקרי של העם היהודי - בית המקדש. כל זה הוביל לסכנה של איבוד התרבות היהודית. אך טבעי, שמלחמה שפרצה על בסיס דיכוי רוחני תסתיים באקט סמלי של הדלקת המנורה והשבת האור למקדש.

"ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו וששה קנים יוצאים מצדיה שלושה קני מנורה מצדה האחד ושלושה קני מנורה מצדה השני... מקשה אחת זהב טהור ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה"

(שמות פרק כ"ה, ל"א - מ')

"המנורה בטאה שלמות אחת, יצירה מלוכדת בלתי נפרדת. שלמות שכזו הנה דבר קשה ומסובך ביותר ולכן המנורה היתה "מקשה", כלומר יחידה אחת וכמו כן ביטוי של קושי".

(אור חדש - חיים דב שיין)

מנורת הזהב שעמדה בבית השני, הוצאה משם ב- 169 לפנה"ס על ידי אנטיוכוס הרביעי. במקומה העמידו החשמונאים בשנת 164 מנורה אחרת, שבמשך הזמן צופתה זהב, והיא שנתקיימה במקדש הורדוס עד לחורבנו. לאחר החורבן לקחוה הרומאים לרומא ובשנת 81 לספירה הוקמה ברומא קשת טיטוס לכבוד מצביא הניצחון. על קירותיה נראה הקיסר על מרכבת הניצחון והשלל מבית המקדש, ובתוכו גם מנורת המקדש.

את מנורת המקדש היו מדליקים בשמן זית. מדוע נבחר שמן הזית? מהו ייחודו של הזית?
הפעם הראשונה בה אנו קוראים על הזית היא בספר בראשית (פרק ח', ז' - י"א), בזמן המבול.

נח שולח את היונה והיונה מביאה עלה מעץ הזית. הזית, שהינו עץ נמוך, מראה שהמים ירדו ואפשר לצאת מן התבה. ומאז היונה ועלה הזית הם סמל לשלום.

בזמן המקדש היו מדליקים את המנורה בשמן זית זך כתית. מהו אותו שמן זית?!
זהו השמן הראשון שיוצא. מכניסים את הזיתים ל"ים"
ועם גלגל אבן הנקרא "ממל" כותשים אותם.
השמן שיוצא בכתישה הראשונה הוא שמן זית זך כתית,
ובו מדליקים את נרות המנורה בבית המקדש.
הזיתים הטובים ביותר גדלו בתקוע שבגליל וזאת אנו
למדים ממסכת מנחות פרק ח' משנה ג'
"תקוע אלפא (ראשונה)לשמן".
מתקוע הובא השמן להדלקת המנורה בבית המקדש.
לאחר שהיוונים טימאו את בית המקדש, לא נותר
אלא פך שמן קטן אחד שלא הספיק אלא ליום אחד
והמרחק שבין תקוע בגליל ועד ירושלים הוא שמונה
ימים וזהו הנס של חנוכה - פך השמן הקטן הספיק
לכל שמונת הימים עד שהגיע שמן חדש וטהור - ואלו שמונת ימי חנוכה.

במיתולוגיה היוונית הענישו האתונאים כל מי שפגע בעצי הזית שהיו בשבילם סמל השלום, החופש, הצניעות והתקווה. ובבואם לשאול את פי הנביאה בעיר דלפי, החזיקו בידיהם ענף זית, כי כך יכלו לצפות לתשובה הרצויה.

את השילוב בין הזית למנורה אנחנו רואים כבר בבית המקדש - הדלקת המנורה עם שמן זית זך כתית.
עוד אנו קוראים במקור הבא:

"וכך לימדונו רבותינו על החכמה והעושר: 'אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין; וסימנך: שולחן בצפון ומנורה בדרום. יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים שמתוך שהוא מחכים מתעשר. שנאמר: אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד"

( תלמוד בבלי בבא בתרא, דף כ"ה עמוד ב').

תלמוד: חובר בתקופה האמוראית, מרחיבה את הנושאים הכתובים במשנה ומעמיקה אותם. יצירת התלמוד נעשתה במקביל - בישראל (התלמוד הירושלמי) ובבבל ( התלמוד הבבלי).

המנורה ניצבה בצד דרום במקדש ובדרום, באזור יהודה, התרכזו חכמים וגדולים בישראל. השולחן ניצב בצפון ושם, בגליל, שפע העושר, שפע השמן והזית". המנורה מסמלת את החכמה והזית הוא סמל העושר. כאשר יש משניהם לאדם יש גם אושר.

גם כיום, טבעי שסמל המדינה מעוצב כמגן ובמרכזו מנורת שבעת הקנים, כמו המנורה שהיתה בבית המקדש ונישאה ע"י הרומאים לאחר החורבן בשער טיטוס (רומא). בצורתה מסמלת המנורה את הרעיון להחזיר מהשבי את המנורה למקומה - במדינת ישראל. משני צדי המנורה שני עלי זית כפי שמתואר בחזון זכריה פרק ד' פס' ב' - ג':
"ויאמר אלי מה אתה רואה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ושניים זיתים עליה אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה".
והמילה ישראל משולבת בין שניהם.

כאשר הבריטים עזבו את הארץ ורצו לתת למדינת ישראל מתנה, נתנו את המנורה המוצבת כיום בירושלים ליד הכנסת ועליה מסותתים ארועים מההיסטוריה של עם ישראל.

לאחר שלמדנו מעט על המנורה ושמן הזית - ושלמעשה אחד מניסי חנוכה נעשה במציאת פך השמן הקטן, ניתן להבין את מצוות החג - שכשם שהנס התרחש בדליקת המנורה שמונה ימים, כך גם אנו נזכור את הנס במשך שמונת ימי חנוכה אלו על ידי הדלקת החנוכיה.

"הכל חייבים בנר חנוכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל ומוכר כסותו ולוקח שמן להדליק. קטן שהגיע לחינוך צריך גם כן להדליק נר של חנוכה."

(שולחן ערוך, אורח חיים - הלכות חנוכה)

שולחן ערוך: ספר ההלכה המשמעותי ביותר שנכתב. מחברו הא ר' יוסף קארו שחי בצפת בסוף המאה החמש עשרה. ספר זה מחולק לארבעה חלקים "אורח חיים"- המתעסק בהלכות היום יום והמועדים, "חושן משפט", "יורה דעה" ו"אבן העזר".

"בראשית דולק אור אחד, ועוד אחד
ועוד אחד, ועוד אחרים.
החושך יחלוף כליל.
מתוך הצעירים, בני דלת העם,
יבקע האור בראשונה,
ואחר ילוו עליהם האחרים, אוהבי הצדק והאמת,
החופש והקידמה האנושית, היופי.
ובהיות הנרות כולם דולקים,
ישתאו וישמחו על העבודה שנעשתה.
אין לך תפקיד חשוב ומביא אושר יותר
מתפקיד השמש משרת האור".
(סמליות האור - בנימין זאב הרצל 1897)